עלי פרהוד אבו אלקיעאן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית לתשלום סך של 73,000 ₪ בגין דריסת 25 כבשים ביום 08.09.02 בכביש ביער יתיר. התביעה הוגשה ביום 21.04.09 כנגד הנהג, הנתבע מס' 2 והמבטחת של רכבו בביטוח צד ג' הנתבעת מס' 1. למועד שמיעת הראיות נפטר כבר הנתבע מס' 2, אך לפני כן הוא השיב לשאלון ששלח לו בא כוח התובע. כמו כן, תיק המשטרה כבר בוער בשנת 2007. לטענת ב"כ הנתבעים נגרם נזק ראייתי ויש להתחשב בכך בעת קביעת הנזק.

2.מטעם הנתבעים לא הייתה מחלוקת כי כבשים נדרסו על ידי רכבו של הנתבע מס' 2 וגם לא הייתה מחלוקת לגבי מיקום התאונה, בשולי יער של קק"ל כאשר בצד השני של הכביש מתחיל השטח של הרש"פ.

המחלוקת בין הצדדים היא בשעת התאונה, במיקום הכבשים שנפגעו עובר לתאונה, בשאלת אחריות הנהג הפוגע ורשלנות תורמת של הרועים של הצאן, הבנים של התובע, במספר הכבשים שמתו ושווי הנזק.

3.לטענת התובע התאונה התרחשה בשעות של אור יום כאשר הנתבע מס' 2 איבד שליטה, ירד מהכביש ופגע בעדר שרעה בשולי היער, בסמוך לשולי הדרך.

גרסת הנתבע מס' 2, כעולה מתשובות לשאלון של ב"כ התובע הייתה שנסע בלילה, בתום יום שני של ראש השנה, בחשיכה וסנוור על ידי רכב שבא ממולו. מטעם הנתבעים העיד נהג שאישר שהוא נסע באורות דרך גבוהים וגם הוא הבהב לנהג הנגדי לאחר שעבר את העדר העד דור שוורץ. הוא גם אישר שהייתה חשיכה. לפי עדותו בגלל הוא ראה בזמן את העדר על הכביש והוא בלם. העדר התחלק בין 2 צדי הכביש והוא עבר באמצע. בהמשך הוא שמע את הפגיעה של הנתבע מס' 2 והוא ראה את הכבשים שנדרסו. גרסת העדים מטעם התובע הייתה שהתאונה קרתה באור יום והם קראו לאביהם שצילם את הכבשים. הצילומים הוגשו לתיק כמוצגים נ/9 מטעם התובע. הצילומים מעידים על אור יום מלא. בחלק מהצילומים גם רואים את מצב הכבשים כבר מנופחים ומוקשים, דבר המצביע על כך שככל הנראה הצילומים לא בוצעו בסמוך לשעת התאונה.

4.לפי גרסת הנתבע מס' 2, כעולה מהשאלון, לאחר התאונה הוא עצר בדרך וגם ספר את מספר הכבשים שנפגעו (שאלה 35 תשובה 36).

העדים של התובע לא חלקו על כך שהנתבע מס' 2 עצר אחרי הפגיעה בכבשים אך הם חלקו על קיומו של הנהג השני, העד דור שוורץ. בהמשך הערב, לפי בקשת התובע, הגיע למקום גם מנהל הלשכה הווטרינרית ד"ר א' גרוס, שרשם ביום 12.09.02 כי כתוצאה מהתאונה מתו 25 ראשי צאן בהריון ונפצעו כ- 10 ראש (מוצג נ/1 למוצגי התובע). לפי עדותו מדובר היה ביום שני של ראש השנה והוא הגיע בשעות החשיכה. יחד עם זאת הוא הסכים שיתכן ורכבו נמצא בצילומים (עמ' 10 לפרוטוקול).

עדי התובע העידו כי הם אינם רועים את הכבשים ביער בשעות הלילה אלא דואגים להחזיר אותם למקום מבטחים בטרם תיפול החשיכה. הטעמים לכך הם כדי להגן על העדר (עמ' 29 לפרוטוקול). התובע ועדיו חלקו על כך שהכבשים היו על הכביש לפני התאונה. ראיות כל צד אינן נקיות מספק לגבי שאלה זו.

הנתבע מס' 2, ד"ר סטיבן ג'יי מארק ז"ל ציין בתשובה לשאלה לפני התאונה, כי אחרי התאונה הגיעה המשטרה כי הוא דיווח על התאונה, כוחות מג"ב, "וכן חברים שלי" (תשובה מס' 15).

התשובות לשאלון ניתנו בספטמבר 2009, כמעט 4 חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה. מטעם הנתבעת מס' 1 לא ניתן כל הסבר מדוע לא אספו בזמן אמת נתונים על אותם חברים, שהיה בידם לשפוך אור על גרסת הנתבע מס' 2 ולחזק אותה. תחת זאת הועד עד אשר לא נמנה על אותם חברים, וגרסתו נמסרה כ- 9 שנים לאחר התאונה.

5.העד העיד שנסע משמעה לכיוון באר-שבע, ממזרח למערב (עמ' 15 לפרוטוקול) ולפי גרסתו הנתבע מס' 2 הגיע ממולו. על פי הראיות מסלול נסיעת הנתבע מס' 2 היה שהכביש מגיע לשיא גובה ויורד בירידה מתונה לכיוון בו רעה העדר וגם הנהג המגיע ממול יורד למטה כדי לעלות בצד השני. על פי הצילומים מוצג ת/1 אין מדובר בירידה תלולה ועד למקום הפגיעה יש שדה ראיה והירידה מתונה יחסית. גרסת הסנוור היא גרסתו של הנתבע מס' 2 וגרסת העד. העד דורי שוורץ העיד שהנהג בכיוון הנגדי היה יכול לראות אותו לראשונה כאשר הוא נמצא בשיא הגובה (עמ' 14 לפרוטוקול). אם אצא מנקודת מוצא של גרסת הסנוור ולילה, אזי הנתבע מס' 2 היה צריך ממילא להאט עוד לפני הירידה בגלל שמולו נסע רכב עם אורות דרך גבוהים. אחר כך, על פי עדות דורי שוורץ, הוא הוסיף לכך הבהוב בשעה שחלף על פניו לאחר שהוא עבר את העדר ולפני שהנתבע מס' 2 הגיע לעדר.

גרסת העדים מטעם התובע הייתה שהוא איבד שליטה. העד של התובע אבו אלקיעאן עראף העיד, שהנהג הגיע במהירות מופרזת (עמ' 25 לפרוטוקול). הם חולקים על נוכחות העד דורי שוורץ. גם לפי התשתית הראייתית מטעם הנתבעים של סנוור, תוצאה זו אפשרית, אם הנתבע מס' 2 נסע מהר. הנתבע מס' 2 מסר גרסה שנסע במהירות של בערך 70 קמ"ש, הוא האט בסיבוב ואח"כ האט שוב כי סונוור (תשובה מס' 7). הסיבוב, לפי גרסת העד דורי שוורץ הוא לפני הירידה מכיוון נסיעת הנתבע מס' 2. הנתבע מס' 2 מוסיף כי בגלל נתונים אלה הופתע על ידי העדר והוא לא הספיק לבלום ופגע במספר כבשים (תשובה 21). העד דורי שוורץ לא הופתע והצליח לבלום למרות שלגרסתו הוא נסע במהירות 90-100 קמ"ש. לאחר ששקלתי את העדויות כולל גרסת הנתבע מס' 2 שספר בין 14 ל- 16 כבשים שנפגעו, אני מעדיפה את גרסת העד עראף אבו אלקיעאן כי נסיעת הנתבע מס' 2 לא תאמה את תנאי הדרך, דהיינו שמהירותו הייתה יותר גבוהה ובגלל השילוב של סיבוב, סנוור מאורות דרך גבוהים והבהוב הנוסף בסמוך לעדר, הוא איבד שליטה.

על יסוד התשתית הראייתית אני קובעת שהנתבע מס' 2 נהג בחוסר זהירות שלא על פי תנאי הדרך, כמפורט לעיל. לפיכך, אני גם קובעת שהעדר נפגע על פי מסלול רכבו של הנתבע מס' 2 שהגיע לשול ולא כי כולו היה בכביש. הנתבעים טוענים לרשלנות תורמת בגלל שהעדר חצה את הכביש וגם לא סומן באופן שניתן לראותו בלילה. לגבי הסוגיה הראשונה אני קובעת שאין עדות שהעדר היה ברוחב הכביש, על פי עדות העד דורי שוורץ, כי הוא כבר עבר את העדר. מיקום כבשים הרוגים בכביש לא מעיד כמה היו בכביש לפני הפגיעה והאם חלק הועפו לכביש מהפגיעה בכבשים בשול הדרך. באשר להעדר סימון – אני מעדיפה את גרסת הנתבעים שהאירוע קרה בשעות החשיכה או תחילתן לאור הערותיי על מצב הכבשים בצילומים ועל כן, היה עליהן להיות מסומנות. אלו סימני היה בידי הנתבע מס' 2 להבחין בהם ממרחק לאור הרכב הנגדי שהגיע ממולו, ולצמצם את הנזק. אני מעמידה את הרשלנות התורמת על 30%, לאור קביעתי שעיקר הנזק נגרם כתוצאה מאופן נהיגת הנתבע מס' 2.

6.נזק

הנתבע מס' 2 הסכים בתשובות לשאלון שפגע בין 14-16 כבשים.

ד"ר גרוס היה במקום ולא בדק כל כבשה לראות אם היא בהריון. אבל העיד שלפי העונה קרוב לוודאי שרוב הרחלות היו בהריון (עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 18). לפי עדותו הוא נקב במספר הכבשים שנפגעו לפי ספירה (עמ' 10 לפרוטוקול מול שורה 16). הנתונים של ד"ר גרוס הם כי מתו 25 כבשים ונפצעו 10 כבשים. שמאי התובע הניח כי עשרת הכבשים שנפצעו מתו מאוחר יותר הגם שהוא מוסיף כי "לא ניתן טיפול וטרינרי לבעלי החיים" (סעיף 5 לחוות דעתו).

אני מקבלת את הספירה של ד"ר גרוס בהיותו מהימן עלי. הספירה של הנתבע מס' 2 היתה, לגרסתו, בתנאים של כעסים בין הרועים לבינו ולפיכך יתכן והוא לא ראה את כל הכבשים שנפגעו, או שחלקם מתו אחר כך מהפגיעה.

השמאי העריך כל רחלה בהיריון בסך של 1,235 ₪ נכון למועד הפגיעה, ושערך זאת. ד"ר גרוס נקב בעלות עדכנית, לפי המחירון הממשלתי, של בין 1,500 - 1,600 ₪ (עמ' 12 לפרוטוקול). באשר לשאלה מה נעשה עם הפגרים השיב ד"ר גרוס שאסור לשווקם לצרכי מאכל. התובע העיד שהונחו במזבלה.

בהעדר חוות דעת נגדית, ובשים לב לכך שההפסד מחושב למועד קרות ההפסד, כאשר השוק עצמו עולה ויורד, אני מקבלת את הסכום שקבע השמאי פחות 15% בגין גיל מבוגר, המלטות ו/או תמותה טבעית ,לפי חוות דעתו, סך של 1,049.75 ₪ לרחלה X 25 = 26,243.75 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 43,509.08 ₪. מסכום זה אני מפחיתה 30% רשלנות תורמת. סך הכול: 30,456.35 ₪.